רות גביזון- נישואין פנים-תרבותיים חשובים לשימור הזהות התרבותית של הרוב היהודי במדינה, משום שחלק גדול מהתרבות מתפתח ונשמר במסגרת המשפחתית. אולם, תפקידן של הקהילות השונות (ולא של המדינה) לפתח נורמות חברתיות (ולא משפטיות) של נישואין בתוך התרבות היהודית. להפנות לפאנל 6, ruth6b מדקה 01:50.

אלון הראל – בהתחשב בכך שהסיכוי לשינוי מסגרת הנישואין בישראל בטווח הזמן הקרוב הוא קטן (מטעמים פוליטיים וחברתיים), חשוב שהחברה האזרחית תכיר ביחסים הזוגיים של זוגות שאינם יכולים להינשא היום בישראל, ובכללם- זוגות בין דתיים. ככל שתגבר הנוכחות של זוגות כאלה בהוויה הציבורית, כך יגדל הסיכוי שכאשר תעלה אפשרות ממשית לרפורמה בתחום הנישואין, יערכו השינויים הנדרשים כדי שהם יוכלו להינשא בארץ (בין אם באמצעות פסיקת ביהמ”ש ובין אם באמצעות שינוי החקיקה).

להוסיף קישור לפאנל 2, דברי הסיכום של אלון הראל

אביעד הכהן – אני מסכים שתופעת הנישואין הבין-דתיים תיוותר מצומצמת גם אם הם יותרו מבחינה משפטית. בין הסיבות לכך, נמנות: הנטיה המסורתית של החברה בארץ והעדפת המסלול המוכר והתפישה הרואה בנישואין הדתיים אמצעי לשימור הזהות היהודית (בהיעדר מנגנונים תרבותיים לא דתיים לפיתוח הזהות היהודית).

להוסיף קישור לפאנל 3, discussio n310:28-12:33

רות הלפרין קדרי – האיסורים על נישואין בין-דתיים משרתים אינטרסים לאומיים פוליטיים של הרוב היהודי והמיעוט הערבי בישראל. לשתי הקבוצות ישנו אינטרס לשמר את ההגדרות המבחינות ביניהם כחלק מהזהות התרבותית שלהן המבוססת במידה רבה על הקונפליקט המתמיד ביניהן. לכן, הסיכוי שהמצב הקיים ישתנה בפועל ויותרו נישואין בין דתיים בארץ, קטן למדי. גם אם יונהגו בישראל נישואין אזרחיים כך שנישואין בין דתיים יותרו מבחינה משפטית- לא צפויה להתרחש תופעה רחבה של נישואין בין-דתיים בין יהודים לערבים במדינה מהשיקולים התרבותיים הנ”ל.

לינק לצפייה בדבריה