רבים מגדולי התורה בעבר ובדורנו סוברים שראוי לקיים מסלול של נישואין אזרחיים לצד הנישואין הדתיים כדי לשחרר את הרבנות מהצורך להתמודד עם מי שאינם יכולים להינשא מסיבות הלכתיות  או מתנגדים לממסד הרבני.

כפי שכתבתי במסמך העקרונות באמנת גביזון-מדן, לדעתי החשש מפני הפיצול בעם הינו מהותי ויש לשקלל אותו כאשר יוצרים חוקים.יתרה מכך, לדעתי הטעם לדרישת הגירושין הדתיים אינו טעם דתי לכשעצמו אלא תרבותי לאומי – וככה הוא שיקול לגיטימי עבור החברה בכדי להגביל את חבריה (מהסיבה שהחברה משמשת להם כבסיס להגדרה עצמית לאומית).

בעיות הלכתיות אינן יכולות להצדיק פגיעה חמורה בזכויות אדם. המדינה אינה יכולה להתנות את שינוי ההסדרה בפתרון הבעיות הדתיות. עליה לקדם הסדרה אזרחית של רישום הנישואין בהקדם, גם אם הדבר יוביל לפילוג העם.

לצפייה

אין חשש מפילוג כתוצאה מהנהגת נישואין אזרחיים. ישנם פתרונות הלכתיים מקובלים אשר משמשים את הקהילות היהודיות בתפוצות.

למעשה כבר היום קיימות רשימות יוחסין, ללא קשר להסדרה אזרחית של הנישואין. ישנם כ-300,000 פסולי חיתון שלא נישאים היום, כך שבעוד מספר שנים ממילא תהיינה רשימות יוחסין פורמאליות. לכן, הדרך להתמודדות עם החשש מפילוג היא חינוכית –תרבותית ולא משפטית.

גם אם לא תהיה בפועל בעיה הלכתית של ממזרות, עצם קיומו של מסלול אלטרנטיבי לנישואין הדתיים עלול לגרום לפילוג בעם וניהול אילנות יוחסין נפרדים.

לצפייה

לדיון בהשלכות ההלכתיות להנהגת נישואין אזרחיים .-ליצור כאן סוגיה נוספת:

נישואין הלכתיים וההלכה – ולשלוח אליה