להתחברות

אפשרויות לנישואין ולגירושין בישראל

פתיחה

פרופ' עוז אלמוג

המשפחה העכשווית עוברת תהליך  שהוא חלק משינוי עמוק וכולל חברתי ותרבותי.
יש צורך בהתאמה משפטית של המודל הזוגי והמשפחתי לצרכים ולמבנה הנפשי של הדור החדש.

תחושת המשבר לכאורה של המשפחה העכשווי היא חלק משינוי חברתי תרבותי עמוק מאד המתחולל בדור הY  בכל העולם וגם בישראל. הוא נובע מכך שהמודל הקודם (המסורתי) של המשפחה מתאים פחות ופחות לסגנון החיים והשקפת העולם של הדור הזה (ובעצם לא רק לו. תראו כמה רחבה היום שכבת הסינגלים, שרובם בגילאים מבוגרים יותר).

זה מגיע ממגוון מקורות: קידוש האינדיווידואליזם, הצורך בגירוי מהיר ומש

תנה, עליה בתוחלת החיים, תפישה חדשה של מחויבות ובפרט מחויבות ארוכת טווח, שינוי במעמדו של הסקס ועוד. הדברים מטביעים את חותמם גם בתחומים אחרים, זולת המשפחה והזוגיות. למשל, בתעסוקה . לא ניתן להחזיר את הרכבת לאחור, אבל בהחלט אפשר לתעל אותה לפסים נכונים, המותאמים לרוח הזמן ולקוד הערכים הרצוי לנו. חשוב להיות ק

שובים למאפייני דור ה-Y כדי להוביל להתאמה של המודל הזוגי והמשפחתי מבחינה משפטית לצרכים ולמבנה הנפשי של הדור החדש. זה אתגר

לא פשוט, כי יש דברים שעליהם נצטרך לוותר ויש דברים שעל שימורם נצטרך להיאבק. אנחנו, חוקרי החברה, מתפקדים כאן כ"קציני מודיעין".

אנחנו נצרך לתת את תמונת המצב המדויקת, ואתם תהיו קציני המבצעים והמפקדים. אבל בלי מודיעין טוב ואמין אי אפשר לנצח במערכה.

לצפייה בהרצאתו של פרופ' עוז אלמוג.

ד"ר דפנה הקר

קיים בלבול גדול בין המודלים השונים של הזוגיות וחוסר מודעות והבנה של הנכנסים לנישואים . יש לאפשר מספר חלופות "חוזיות" שיאפשרו לבני הזוג לבחור ומתוך כך גם להתמודד עם אתגרי המשפחה העכשווית.

והבנה של האפשרויות השונות שעומדות בפניהם  וללא התאמת ציפיות בין בני הזוג   .

לצפייה בהרצאתה של ד"ר דפנה הקר

סיכום  28.4.14

עד כאן התברר שיש להפריד את הדיון לשתי שאלות נפרדות :

האם המשפחה במשבר ? פרופ' עוז אלמוג וד"ר דפנה הקר נוטים לראות זאת כשינוי ולאוו דווקא כמשבר

לעומתם ד"ר חן נרדי , והרב יובל שרלו [ובמידה מסויימת גם פרופ' רות גביזון] רואים זאת כמשבר [כל אחד מסיבות שונות]. השאלה השניה היא – האם על המדינה לפעול: כאן מרבית המשתתפים סבורים שעל המדינה ליצור שינוי .

חלקם [אלמוג והקר] סבורים שעל המדינה להתאים את המצב המשפטי למציאות החדשה ואחרים [נרדי ושרלו] סבורים שיש לנסות ולהשפיע על המציאות עצמה בעיקר על ידי חינוך ושינוי הדימוי הציבורי